תרבות התה הסינית העתיקה

ניתן לאתר את מקור תרבות התה לתקופת שנונג. אומרים ששנונג גילה את השפעת ניקוי הרעלים של התה כשטעם מאות עשבי תיבול. מאז, לתה יש תפקיד חשוב בחייהם של אנשים. בשושלות שאנג וג'ואו, האבות הקדמונים באזור באשו כבר החלו לשתול ולהשתמש בתה. בשושלות צ'ין והאן נחקר עוד יותר את ערכו האכיל והרפואי של התה, ומגמת שתיית התה החלה לעלות.

שושלת טאנג הייתה תקופת הזוהר של התפתחות תרבות התה הסינית. "הקלאסיקה של התה" של לו יו היא המונוגרפיה הראשונה בעולם על תה. הוא מסכם באופן שיטתי את החוויה של ייצור ושתיית תה לפני ובמהלך שושלת טאנג, מסמן את השיטתיות והפופולריות של תרבות התה. בתקופת שלטונו של הקיסר שואנזונג משושלת טאנג, מגמת שתיית התה הפכה לפופולרית בכל החברה והפכה למשקה אהוב על נזירים ומלומדים. "תורת התה דגוואן" של Song Huizong פירטה את האיסוף, ההכנה והבישול של תה ירוק מאודה בשושלת סונג הצפונית.

תרבות התה פרחה עוד יותר בשושלת סונג, ותחרויות -שתיית תה והכנת תה- הפכו פופולריים. ספרי ספר וחוקרים בשושלת סונג דגלו באורח חיים של "קריאת ספרים ונהנה מניחוח התה" והשתתפו בהפצת תרבות התה, והפכו את שתיית התה לאמנותית יותר. אמנות התה בשושלת סונג הייתה מעודנת יותר. תחרויות שתיית תה- לא רק העריכו את איכות התה, אלא גם השוו את המים המשמשים להכנת תה ואת טמפרטורת המים.

בתקופת שושלות יואן, מינג וצ'ינג, תרבות התה המשיכה להתפתח. המונגולים בשושלת יואן שילבו את המאפיינים של האן ושל הקבוצות האתניות שלהם בסגנון שתיית התה שלהם, ויצרו תה מוקפץ- עם תבלינים מיוחדים. בתקופת שושלת צ'ינג הופיעו תה שחור ותה אולונג, וששת סוגי התה העיקריים בארצי נוצרו רשמית. לאחר שושלות מינג וצ'ינג, דרך חליטת התה השתנתה לחליטת תה, ואנשים אהבו לשתות תה מכוסה.

מבחינת ייצור, לתרבות התה המודרנית יש לא רק תה מסורתי בעבודת יד, אלא גם קווי ייצור מודרניים כדי לענות על הצרכים של צרכנים שונים. מבחינת מכירות, מכירות מקוונות ואופליין משולבות, ופעילויות שונות של תרבות תה צצות בזרם אינסופי. הדור הצעיר מקדיש יותר תשומת לב לשילוב בין אופנה למסורת, ומשקאות תה כמו תה חלב ומשקאות תה המתאימים לטעמם של צעירים זוכים לפופולריות רבה.