המרוקאים משתמשים תמיד בקומקום ארוך-של כסף או נחושת לבישול תה. על גוף הקומקום חרוטים דוגמאות גיאומטריות אסלאמיות, והפיה ארוכה ומעוקלת. כאשר מוזגים תה, הקומקום מורם גבוה, ויוצר קשת מוזהבת כאשר התה הרותח נופל לתוך כוס קטנה, כאשר קצף עדין עולה אל פני השטח-ככל שהקצף שופע יותר, כך טקס התה מתוחכם יותר, בהתאם לאסתטיקה המקומית.
מסורת הכנת התה-השפיעה עמוקות על צריכת התה הירוק הסיני באפריקה. קומקומים מכסף ונחושת מוליכים חום במהירות ושומרים היטב על החום, מה שהופך אותם לאידיאליים להרתחת תה עם סוכר ונענע, בניגוד מוחלט לשיטת ההזבלה הסינית המסורתית. דרגת התה המשמשת לחליטה שונה גם מזו המשמשת להזלפה: תה פנינים חזק, טעים ולא-מריר מועדף, בעוד שתה ניצנים עדין פחות מבוקש מכיוון שהוא אינו יכול לעמוד בטמפרטורות גבוהות ממושכות.
כלי התה במדינות מערב אפריקה כפריים יותר. משקי בית בניגריה וגאנה משתמשים בדרך כלל בקומקומי חרס או אמייל להכנת תה; הקומקומים הקשוחים הללו מדגישים את המעשיות. מעניין לציין כי קומקומי זכוכית עמידים בחום-תוצרת סינית נכנסו בשקט לשוק האפריקאי בשנים האחרונות, ובמיוחד צוברים פופולריות בקרב צרכנים צעירים יותר-השקיפות של הכוס מאפשרת לצפות בתהליך חליטת התה-, תוך התאמה עם ההעדפה האסתטית של הדור החדש ל"וויזואלי". כמה חברות כלי תה סיניות החלו לייצא קומקומים מזכוכית בשילוב תה, ויצרו מודל מכירה משולב של "כלים + תה".
כלי תה הוא לא רק מיכל; זה מעצים את ערכו של התה.
