כולל מתיקות, צל, עכירות, נימוח, עפיצות ומר, חום, ונוכחות או היעדר ריחות רעים כגון הידרדרות, חמיצות, ריקבון, עשן, טחב וכו'. הטעם של התה הירוק, כמו הארומה שלו, משתנה עם מקום המוצא וסוג התה. באופן כללי, הם מתוקים וצלולים, ועבים ונימוחים. הטעם חלש, והמרירים והחריפים אינם דרגים מובילים. חלק מתה ירוק הוא מעט מריר, אך הוא חייב להיות מר ומתוק. יש להם טעם של עשן דשא, חמוץ וחריכת פיתיום. או אלו שסובלים מחוסר תחושה וחוסר תחושה, אינם בדרגה גבוהה. כאשר מזהים את הטעם, הכניסה של מרק התה לא צריכה להיות יותר מדי. יש לסובב את מרק התה מדי פעם בפה, כך שהעיגול יגיע למעלה, למטה, שמאלה, ימינה, מלפנים ומאחור על הלשון. קצה הלשון מרגיש מתוק ומתובל, הלשון מרגישה חמוצה משני הצדדים, בסיס הלשון מרגיש מר, וכל הלשון מרגישה מלוחה. רק על ידי הגעה לכל הלשון נוכל להבחין בכל טעמי התה.
