השושלת סונגסימן את השיא האסתטי הבלתי מעורער בהיסטוריה של תרבות התה הסינית. בהתבסס על מסורות התה-המחזקות את שושלת טאנג, הערכת התה התפתחה למרדף אחר "אלגנטיות ועידון" אולטימטיביים, והעלתה את שתיית התה משגרה יומיומית לאורח חיים המשלב הרהור פילוסופי וביטוי אמנותי.
שיטת הכנת התה-הדומיננטית של שושלת סונג הייתה "שיטת התה המוקצף (דיאנצ'ה)". עוגות תה דחוסות נצלו תחילה ונטחנו לאבקה דקה, לאחר מכן הונחו בקערת תה. מים חמים יוצקים על האבקה, והתערובת הוקפצה שוב ושוב עם מטרפת תה מיוחדת עד שמשקאות התה והאוויר השתלבו במלואם, ויצרו שכבה של קצף לבן עדין וצפוף על פני השטח. תהליך זה הצריך לא רק טמפרטורת מים סטנדרטית ומדויקת, אלא גם טכניקת מים קפדנית, וסביבה קפדנית.
שיטת דיאנצ'ה הולידה את הבילוי הלאומי של "תחרויות תה (דוצ'ה)", נהנו מכולם, מאצילי אימפריה וספרותים ועד תושבי העיר. קריטריוני השיפוט היו קפדניים ביותר: משקה תה לבן טהור נחשב לאיכותי ביותר, ואחריו לבן-אוף, אפרפר-לבן צהבהב-כדרגה הנמוכה ביותר. הקצף נשפט על פי הקערה שנמשכה זמן רב יותר והקצף היה ארוך יותר. תחרויות תה היו לא רק מבחן של איכות התה, איכות המים וכישורי הכנת התה, אלא גם השתקפות מרוכזת של הטעמים האסתטיים וגישות החיים של אנשי השיר.
הקיסר Huizong משושלת סונג, ג'או ג'י, כתב באופן אישי אתמסה על תה מתקופת דגואן, תוך שימוש בסמכות אימפריאלית כדי לדחוף את אמנות דיאנצ'ה לשיאה ההיסטורי. הספר דן באופן שיטתי ומשוכלל במקורות התה, קציר, עיבוד, כלי תה וטכניקות הקצפה, והפך למדריך סמכותי לתרבות התה של שושלת סונג. בהתבסס על מסורת דיאנצ'ה, שושלת סונג הולידה גם "אמנות משחקי תה (Chabaixi)", המכונה "ציור מים". אמני תה השתמשו במים כדי ליצור דוגמאות כמו פרחים, ציפורים, נופים ודמויות על קצף התה, תוך שילוב מושלם של אמנות תה וציור. צורת אמנות ייחודית זו הותירה אחריה אוצרות תרבות יקרים רבים, ושמרה את הרומנטיקה המעולה של תרבות התה של שושלת סונג עד היום.
